מתיכה שירה

 

כריתי מילים
ממרבצים עמוקים של
רגשות-זכרונות-תשוקות-כאבים
והן ניתכות, מוטחות,
נשרפות בנהמה,
בכור מצרף לוהט,
בין מחשבה לנשמה,
והלבה הרותחת, הבוערת,
אז נוצקת, מסוחררת,
(מעשה של מרכבה)
לתוך
תיבה.

מתיכה שירה,
זאת בעירה של אין-ברירה:
כשהחום מתגבר, אני לא זהירה
וקליפות חרוכות של כוויות על הלב
מצטרפות למעשה הצורפות של
שגרה.

להתיך שירה
זה לא עניין חפוז:
צריך לשקול פה חרוז 
על חרוז.
צריך לצעוד
ואז לרוץ
ברגל זהירה,
טור אחרי טור,
הברה אחרי הברה.

דוגמא לשירה:
פנס רחוב נוטף
זהב בקצה הרחוב
(אלומתו קלושה,
עמום הנגה הצהוב)
חורך תהום במלט,
מותך אל הבטון,
עם אור זריחה ראשון
דועך 
גם גץ השיגעון.

מתיכה שירים
לשימושכם האישי:
רוקעת תנועות מתוך הר געשי,
הברות משתבצות לרביד שימושי,
טוטפת נוטפת מחצבי נפשי.
אולי תיענד שירתי כתליון,
תהדהד על הלב,
תרפא שיברון;
או על פרק היד, חוליות בשרשרת,
דנדונה הענוג
של אמת כה סוררת;
או אולי תתלחש על התנוך, כעגיל,
חישוקים של אינסוף
מיסוד כה אציל.

* לברר:
כמה טון שירה הותכו משחר ההיסטוריה
היכן נמצאים מרבצי השירה הגדולים בעולם
מה שוויה של השירה וכמה היא עולה
האם ערכה נגזר מהביקוש וההיצע?