דירה להשכיר

[נכתב לפני 7/10]

 

יש דירה להשכיר במזרח התיכון.
עכשיו גרים שם שני אחים, אבל יש בעיה של סירחון.
קומה שישית, מטראז' סביר, בצנרת יש סתימה,
יש חדר ילדים, מסדרון למלחמה,
בסלון יש מצבות, את הגופות תקעו מתחת לרצפה
(דרך אגב, יש גופת חלל וגופת שאהיד ,כן?
זה תלוי בדת ובגרסה)
בכל מקרה, יש מדים מדממים תלויים על חבל הכביסה,
בארון בגדים טילים, במרפסת מרגמה,
הפצועים מאוחסנים במגירות של השידה
ויש גם מנהרות טרור מתחת לשטיח, בחדר שינה.

כן, אפשר חיות מחמד, גם יש שם חתולים,
על המקרר למעלה, ליד החמוצים:
קוראים להם אלוהים ואללה, מלמעלה הם מציצים,
תראו איזה מבט אדיש, מגרגרים קדיש
מתחת לשפם
(גם זורקים לקברנים בקשיש, כי
אין מה לעשות, כסף מנענע ת'עולם).
האמת, הם קצת הפרו ת'חוזה,
הכניסו גם שוכרי משנה:
פלשו לחדר-ילדים כנופיות של בחורים,
הולכים מכות במסדרון, סטייל סיפור הפרברים;
אפוקליפסה פה עכשיו – דוהרים לשערים,
עושים ג'יהאד על החומה, חרבות בחגורה,
שנאת אחים ממש קשה.
וכל זה רק בגלל אישה.

כן, היא כוסית על, מקומה 7, 
ילדה יפת עיניים.
אישה קדושה ומעונה,
שמה ירושלים.
אחד צורח "היא שלי", מרים פה הילולים:
סוויט סיקסטין, כיפות סרוגות, מוטות וגם דגלים;
על שולחן ערוך הם את גופה מחללים,
עושים דאווין בסמטאות, משפילים ונטפלים,
והמקהלה ברקע: "מוות לערבים, מוות לערבים".
ובינתיים על ההר – כל שישי פסגה:
החברים של השני פותחים תפילה בשאגה:
'איטבח אל יהוד' : זה המנון המגהפון;
מעל המסדרון הם הבעירו עפיפון!
הוליווד זה פה, בין החומות הבוערות,
כוריאוגרפיה מרהיבה של כאפיות וכיפות,
מחוללים במעגל קסמים — מתים לספור גופות.

אתם קולטים?
שני אחים בדם יוצאים פה לדו-קרב:
מי יבעל בכוח בתולה עם לב זהב…
בקנאות ובקנאה הם מטנפים את המרחב,
הפכו קריה נאמנה לבחורה בשם רחב.
וירושלים לא יודעת, שבשבילה גופות עפות:
ילדת פרחים ורחמים — לא נערת אשפות.
לא מתאים לה אזיקים, לא סאדו-מאזו,
לא השפלות,
היא רוצה רק לכייף, יו נואו,
לבלות, אולי לרקוד…
אבל מדובר בשני גברים, כן? עם סורא ותורה;
אז רצונה לא רלוונטי. שתישרף הבחורה.

עם רובים וסכינים, עם פצצות וגרזנים,
עם גז מדמיע ועשן,
האמת? נהיה פה כבר כבשן.
בקיצור, תקציב לנשק יש המון, אבל החינוך,
רבאק, החינוך! וואחד כישלון. 
שניהם
לא רואים את המוסר כי מסתיר להם דגלון,
שניהם
מזמררים את העבר לקראת עתיד של חדלון;
מתווכחים עם המציאות בלי שמץ של בושות —
שניה רגע, התחילו חדשות:
היה פיגוע סכינים, במסדרון יש נגמ"שים,
בחדרים עוקרים עצים, שולחים מל"טים לתקיפות,
הרקטות נשלפות, הנה סצינה עם גופות,
קאט
להודעה למשפחות (מוסרים אותה בשתי שפות).
כמו שאני מבינה ת'עניינים,
שניהם לא מתנצלים ושניהם לא מכירים.

עכשיו חופרים עוד קבר בסלון
ואצלי בזיכרון לילות של בדולח וחרון,
ימים של זעם, שתקוע בגרון.
ואחד יושב שבעה בבית והשני מקים סוכה,
אללה ואלוהים למעלה – נראה לכם שוברים שתיקה?
בראו כיפת הסלע, בראו כיפת ברזל
ובראו כיפת געגועים.
לחיים.
תשאלו את הפצועים.
ואם 'שן תחת שן' זה העיקרון – אז הדת היא אם כל עיוורון. 
אני מ'רימה ת'ראש למעלה, מסתכלת לצדדים, 
קולטת: בבתי מדרש וגם במסגדים
רטוריקנים בני-תמותה מדבררים את אלוהים…
אוזניי שומעות וגם נצלות:
איך כהנים על הגבעות
מעוותים תורה קדושה למילות טומאה זולות,
מנחילים לנערים שנאת אדם ללא גבולות…
אינעלדינאק, בני זונה.
הרגתם את האמונה.  

'פתחו עכשיו את העיניים ותראו:
אנחנו שניים!
למה לא שוקלים את החיים על המאזניים?
תעשו חשבון באצבעות: יש דו קיום של מטבעות;
הכסף אין לו אמונה, הוא מחרבן על הטינה.
כולם צריכים פה הכנסה, כבוד שווה לפרנסה:
בשביל לבנות בתים יפים – היתרים לערבים,
בשביל אוכל לילדים – אשרות כניסה מיהודים,
וכל המיליונים של דולרים שזורמים לרצועה 
קונים טילים, קונים רובים, חופרים עוד מנהרה…
יש 40% של אבטלה ותוצר גולמי שנאה
ואלפים תקועים שנים
כל בוקר במחסום.
כנראה שזה עדיף במקום פשוט לאמר שלום. 
האמת, שהתקווה חורבה ואין סיכוי לאהבה;
אולי זה רק אני רואה, שזה סכום אפס של משחק:
ישמעאל פה מול יצחק ויצחק מול ישמעאל,
אני? הייתי מחזירה את המוהל. לחתוך ת'זין, לחסל.
ואז קונה להם שמלה. בגוון של "עם סגולה".
אני נמאס לי מהאפלה: עוד בוא תבוא הגאולה,
בלי אלוהים ובלי אללה,
כי כושילירבאק כבר נמאס,
חלאס, בס, בס, בס.